אינטרנט, חברה ומה שביניהם

על חווית המשתמש, עיצוב ודונלד נורמן

על פי טל פלורנטין, חוויית המשתמש עוסקת בתחושותיו של המשתמש כלפי המוצר. גישת חוויית המשתמש מתייחסת למערכת היחסים בין המוצר למשתמש. עם צמיחתו של המונח 'חוויית המשתמש' השתנו חוקי המשחק – עד המצאתו על ידי דונלד נורמן, היה המוצר במרכז תשומת הלב, והעיסוק בתכנון ממשקי המשתמש נועד לאפשר שימוש תקין במוצר. עם המצאתו עברה תשומת לב לחווית המשתמש, והמוצר הפך לאמצעי להשגתה של נקודת מפגש מוצלחת עם המשתמש. תפיסת העולם של חוויית המשתמש הביאה עמה את התובנה שלפיה המפתח להצלחה טמון בהבנת עולמו של המשתמש – מאפייניו, צרכיו, מגבלותיו ורצונותיו.

בספרו "עיצוב רגשי", עוסק דונלד נורמן בשילוב שבין אסתטיקה, שמישות ועיצוב. אמיר דותן נוגע בבלוג שלו "עיצוב שמיש", בסקירת ספרו של נורמן ובשאלת חווית המשתמש בהקשר לעיצוב המוצר. נורמן מתאר כיצד ההתייחסות שלנו כבני אדם לעיצוב מתחלקת לשלושה רבדים: הויסראלי – אינסטינקטים ביולוגים, ההתנהגותי – שמישות, האופן בו העיצוב פועל, וההתרשמותי – האופן בו העיצוב גורם לנו להרגיש כלפי עצמנו והדימוי שלנו שהוא יוצר בעיני אחרים. הקשר בין השלושה לטענת נורמן הוא כרונולוגי, כאשר במגע עם עיצוב כלשהו אנו תוך חלקיק שניה מעבדים אותו ברמה הביולוגית (טעים, לא טעים) ואז מתחילים לשחק איתו ואומדים את השמישות והשימושיות שלו. בטווח הארוך יותר אנו מתחילים לחשוב מהו אומר עלינו (אופנתי, לא אופנתי).

על עיצוב להמונים ועיצוב אליטיסטי

עיצוב הוא תחום מאוד מגוון וניתן להגיד להגיד שבקצה אחד ישנו עיצוב להמונים ובקצה שני עיצוב אליטיסטי המיוצר למשל כהזמנה על ידי לקוח. העיצוב האליטיסטי הינו בעל מספר עותקים מצומצם ופונה לקהל קטן יחסית, לעיתים בעל טעם לא שיגרתי. נורמן מתייחס לקשר שבין עיצוב אלטיסטי, עיצוב המונים ושלושת רבדי התפיסה שתוארו. עיצוב להמונים צריך להיות "יותר יפה" ושמיש מאשר תדמיתי. בעיצוב אלטיסטי, לעומת זאת, הדגש יכול להיות יותר על התדמית אשר באה על חשבון היופי הקלאסי ונוחות השימוש.

במקרה של עיצוב אלטיסטי דווקא בגלל שיהיה קונצנזוס ויסראלי סביב עיצוב המוצר הנתפס כלא יפה, יהיו המעטים שיחשקו בו בגלל מה שהעניין במוצר אומר עליהם. עבורם, יופי ויסראלי קלאסי יכול להיחשב לקיטש ומיינסטרים המנסה למצוא חן ועל לכן הם יעדיפו ללכת דווקא נגד הזרם ונגד מה שנתפס יפה בעיני הכלל.

לעומת העיצוב האלטיסטי אשר לעיתים קרובות יאופיין בחוסר אסתטיות וחוסר נוחות, העיצוב הפונה להמונים יהיה שמיש, נוח ואסתטי יותר, כיוון שעל פי הדברים הללו הוא ישפט על ידי ההמון שלא יבחן אותו בהקשר עיצובי, היסטורי, תרבותי ואמנותי, אלא יעריך אותו בעיקר לפי התועלת והיופי ה"בנאלי" שלו. במקרים הללו העיצוב הוא אמצעי התומך בשימוש ולא המטרה עצמה כפי שיותר מקובל בעיצוב אלטיסטי.

כאשר מכוונים לקהל רחב, הפנייה היא לאינסטינקטים שלנו בנוגע ליופי. נסיון לחנך את הקהל לטעם חדש כמעט תמיד נידון לכשלון כי המח של רובנו מעבד צבעים, צורות, קומפוזיציה בצורה ידועה ועקבית – כיצורים ביולוגים רובנו חולקים העדפות מסויימות שהשתרשו לאורך תהליך אבולוציוני ארוך. מעצבים לומדים ליצור עיצובים אסתטים שיהיו נעימים לעין ויקחו בחשבון את אותן העדפות שבאות לידי ביטוי למשל בצבעוניות וקומפוזיציה.

לסיכום, עיצוב המוצר על כל צורותיו וגווניו, פונה לקהלי יעד שונים, לצרכיהם ולשאיפותיהם ויוצר חווית שימוש ייחודית, נעימה ומותאמת, בהתאם לתורתו של דונלד נורמן.

1 תגובה »

?Video Killed the Radio Star

בעידן הדיגיטלי שבו הולכים ומתרבים אתרים שונים, רשתות חברתיות ובלוגים, ובו כל אחד מחזיק בידו סמארטפון, מצלם, מתעד, מעלה לרשת ויוצר חדשות באופן עצמאי ומיידי, נשאלת השאלה איפה ניצבת העיתונות? מהם תפקידיה והאם היא בכלל רלוונטית? על אף שנטען רבות על חוסר הרלוונטיות של העיתונות, ורבים מבכים על סופה של העיתונות המודפסת, בפוסט זה אבקש דווקא לטעון כי העיתונות לא איבדה מחשיבותה וכי היא מתעצבת תוך כדי השינויים החברתיים-פוליטיים המתרחשים בעידן בו אנו חיים.

על פי אשר שכטר, העובדה שעולם העיתונות, או לפחות החלק המודפס שלו, סובל בעשור האחרון ממשבר ידועה לכל. האינטרנט הפך את רוב המידע שמפרסמת העיתונות ללא רלוונטי, ובכך ייתר אותה ושבר את המונופול שהיה לה על הידע. התהליך שהתרחש הוא בריחת קוראים, ועימם בריחת מפרסמים. אובדן ההכנסות הוביל למעגל של קיצוצים והפסדים, אליו התווסף המשבר הכלכלי העולמי שהאיץ את התהליך והוביל לסגירתם של אלפי עיתונים. הטלטלה העמוקה שעוברת על העיתונות בימינו, העלתה סימני שאלה עמוקים בנוגע ליכולתה של העיתונות לשרוד, לא רק בפורמט המודפס שלה, אלא כתעשייה וכמקצוע. אולם, טוען שכטר, בעתיד העיתונות תמשיך להיות חלק משמעותי מחיינו. בעידן הדיגיטלי המושג עיתונות מומצא מחדש – ואתו גם המושג "עיתונאים".

מהפכת האינטרנט מסמנת אם כך שינוי ברור בשוק התקשורת, והשוק חייב לנוע יחד עם השינוי הדורש הסבה מקצועית. על פי אלעד בנבג'י ורפי מן, מדובר במתח כלכלי, עסקי וכמובן מקצועי בו נמצאת התקשורת המסורתית בעידן הדיגיטלי הנוכחי. העיתונות המסורתית, כפי שהתגבשה בעשורים האחרונים, חייבת להשתנות לקראת כניסתה למדיום החדש. הופעתן של פלטפורמות ניו-מדיה שונות, מוסיף יובל דרור, מלווה בשני תהליכים המתרחשים במקביל ומושפעים מעליית המדיה החברתית. האחד מקצין את הצורך של העיתונות לדווח מיד על המתרחש. השני לוחץ על אמצעי התקשורת להפוך פתוחים יותר ולשתף את הצרכנים בתהליך הפקת החדשות והדיווח עליהן. האינטרנט הוא מדיום של עדכונים מיידיים. לא מדובר בסגירת מהדורה מודפסת או במבזק חדשות ברדיו אלא בעדכון און-ליין, בשידור חי, כל רגע.

https://i0.wp.com/www.pc.co.il/wp-content/uploads/2012/03/korpel300.jpg

צילום אילוסטרציה: אימג'בנק

על פי שכטר, הדבר האמיתי במשבר אינו העיתונות עצמה, אלא הצד העסקי שלה. הביקוש לתוכן עיתונאי גובר, זו הפלטפורמה שמשתנה ומשנה את חוקי המשחק: "באופן אירוני, דווקא בעידן שבו התוכן הוא המלך, כשאתרים כמו פייסבוק וטוויטר גורפים מיליארדים מתוכן מקוון, גופי התקשורת ששלטו פעם בתוכן – העיתונים – לא מצליחים למצוא דרך לעשות ממנו כסף. וזה לא שהם לא מנסים: המודל העסקי ששלט בעיתונות במשך 120 שנה, והתבסס על תפוצה רחבה למנויים ולקוראים ועל הכנסות מפרסום שמתבססות על אותה תפוצה, שבור וחסר תקנה. מודל חדש יצטרך להחליף אותו – ואת המודל הזה בדיוק כל עולם התקשורת מחפש."

הדבר גורם לחיפוש דרכים והזדמנויות להגדיר מחדש את התחום, וגופי תקשורת רבים מחפשים מודלים חדשים – למשל עירוב הציבור באמצעות מימון המונים (Crowd Funding).

דוגמא לכך הוא מגזין הכדורגל הדיגיטלי "דה בליזארד", שהושק ב-2010 ונקט גישה דומה ושילב מודל ישן-חדש אחר של עיתונות שצץ בשנים האחרונות מחדש: קואופרטיבים. הוא הוקם על ידי העיתונאי ג'ונתן ווילסון וחברים, שמאסו ברדידותה של עיתונות הספורט, וביקשו לייצר פלטפורמה דיגיטלית ומודפסת למאמרים ארוכים על כדורגל. הרעיון היה לגבות מהציבור תשלום עבור הגיליונות, לפי מודל של "שלמו כמה שתרצו".

מודלים נוספים צפויים לעלות בעתיד, והם שיאפשרו ויפתחו מודלים וצורות חדשות ושונות של עיתונות, ויסמנו תקופה מעניינת ומאתגרת של עיתונות אחרת.

השארת תגובה »