אינטרנט, חברה ומה שביניהם

על פייסבוק ומחאת האוהלים בישראל

מחאת האוהלים שהתקיימה ברחבי ישראל בקיץ 2011 החלה עם פעולת מחאתה של דפני ליף כנגד מצב שוק הדיור בישראל דרך הפייסבוק, לאחר שהתקשתה לשכור דירה בתל אביב. אולם, לטענת אלון לוין גל המחאה ניצת עוד קודם כאשר איציק אלרוב, בחור חרדי מבני ברק, הצליח לגייס באמצעות הפייסבוק עשרות אלפי אנשים שהצטרפו לחרם נגד מחירו הגבוה של הקוטג'. מחאה די קרובה במהותה הייתה מחאת ההורים נגד המחיר הגבוה של גידול הילדים. גם כאן המחאה החלה בפייסבוק וסימנה מאבק כנגד מחירם הגבוה של מוצרים מסוימים.

איציק אלרוב פתח את דף הפייסבוק של מחאת הקוטג' ב-12 ביוני 2011. ב-14 ביוני הצטרפו לדף כ-32 חברים. באותו יום איתר ynet את הסיפור ופירסם ידיעה על ההתארגנות החדשה. למחרת עלה מספר המצטרפים ל-7,000. בידיעה שפירסם TheMarker ב-15 ביוני נאמר כי מדי שעה מצטרפים כ-2,000 גולשים. ב-16 ביוני פירסם TheMarker ידיעה נוספת וציין כי מספר המצטרפים כבר הגיע ל-73 אלף. ב-26 ביוני כבר היה מספר החברים יותר מ-144 אלף. ב-29 ביוני התחילו רשתות השיווק להוריד מחירים. למחרת התראיין אלרוב ב"לונדון וקירשנבאום", וב-2 באוקטובר התפטרה זהבית כהן מראשות תנובה.

השתלשלות אירועים זו, המתוארת בכתבה מתוך TheMarker מצביעה על השפעת המדיה המקצועית והמקוונת על התפתחות מחאת הקוטג'. אולם את פריצתה של המחאה יש לייחס לרשת החברתית פייסבוק שאיפשרה העברת מידע זמין לכמות אנשים גדולה ובזמן קצר. הרשת החברתית הינה פלטפורמת ארגון מצוינת ויעילה – קל להגיע אל מי שהתחיל את היוזמה ולהצטרף אליו, וכן להפיץ את הבשורה הלאה. כל גולש שהצטרף לדף הפיסבוק הרחיב את מעגל האנשים שנחשפו לאירוע המחאה, וההפצה של המידע התעצמה.

תמונה

http://www.isoc.org.il/magazine/fr_magazine11_2.html

‎‎על פי המכון הישראלי לדמוקרטיה, כוחה של המחאה הפוליטית דרך המדיום המקוון מצוי באפשרויות חדשות לקבוצות מחאה קטנות וליחידים שקולם אינו נשמע לעתים בזירה הציבורית, ומאפשר להם להעצים את כוחם הפוליטי. גארט (Garrett, 2006) מציין שלושה מנגנונים שקושרים בין האינטרנט ובין השתתפות ומחאה פוליטיות: הרשת החברתית מאפשרת ביטול מחסומים פיזיים ומרחביים – המרחב המקוון הנגיש לכל מבטל מחסומים ומאפשר לכל מי שחפץ להשתתף לעשות זאת וכך מרחיב את המאגר הפוטנציאלי של האנשים המתגייסים למחאה הפוליטית. יצירת רשתות חברתיות – התקשורת הדיגיטלית מאפשרת לפרט להיות פעיל במגוון רשתות חברתיות, הוא אינו חש מוגבל בזמן או בכסף. קידום של זהות קולקטיבית – הפרטים מתחילים לתפוס את עצמם כחלק מקהילה גדולה יותר, וכך כוחם הפוליטי וכן הפוטנציאל שלהם לפעול, גדל.

לסיכום, הרשת החברתית הינה מעין במה חדשה, ווירטואלית המקדמת  ומאפשרת פעילות ומהלכים קולקטיביים. על אף כי קיימים ברשת ובשימוש בה חסרונות בהם לא נגעתי בפוסט זה, חשוב להכיר בכוחה להניע פעולות חברתיות ברחבי העולם, כפי שנוכחנו לראות במחאת האוהלים בישראל ובגל המחאות שפרץ בעולם הערבי.

מודעות פרסומת
1 תגובה »

טמטמת האינטרנט? נקודות לזכותה של ההמצאה ששינתה את חיינו

[CovJump1]

Charis Tsevis

רבות נכתב על השפעותיה והשלכותיה השליליות של האינטרנט, וגם אני, כמו הוגים וחוקרים רבים, נוטה להתייחס להמצאה המרעישה הזו באופן ביקורתי ובוחן, ולעיתים גם (באופן לא פרופורציונלי בעליל) כמקור כל הרוע בעולם.

זמן רב ניטש הויכוח על השאלה: "האם האינטרנט מטמטם אותנו?". ישנם חוקרים הטוענים כי העובדה שניתן לקבל תשובה לכל שאלה בחיפוש פשוט בגוגל הופכת אותנו עצלנים, וכן כי חלה התדרדרות בשפה ואף פגיעה ביכולת הריכוז, הזכרון והחשיבה שלנו. החוקר המרכזי שהעלה את הסוגייה לדיון ציבורי הינו ניקולס קאר שטוען כי העידן הדיגיטלי משנה את אופן פעילות מוחו של האדם. אמנם הוא מציע יתרונות כגון גישה מידית לכמות עצומה של מידע ויכולת שמירה על קשרים עם מספר גדול של חברים או קרובים, אך לתלות שלנו באינטרנט יש גם "צד אפל". רצף של מחקרים ועובדות מסבירים כי הרשת פוגעת בהליך ביצוע המשימות והופכת את האנשים למפוזרים ולשטחיים.

ובכן, על אף שהנטייה שלי היא להסכים עם עמדתו של קאר באופן מיידי, החלטתי לבחון את העניין ולנסות לקבל זווית נוספת, חיובית, על האינטרנט והשפעותיה על חיינו. המתנגדים לטענותיו של קאר ולטענותיהם של חוקרים נוספים ורבים המבקרים את האינטרנט, אומרים מנגד כי האינטרנט מלמד אותנו לחשוב ולפעול בדרכים חדשות. מתוך כתבה של "הארץ" עולה כי כעת מגלים חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס כי שעת גלישה מדי יום יכולה למעשה להגדיל את האיי-קיו ולשפר את הזיכרון אצל מבוגרים. החוקרים השוו את מוחם של משתתפים בגיל העמידה (בין הגילאים 55 ועד 76) שמשתמשים באינטרנט לעתים רחוקות, למוחם של אנשים שמשתמשים באינטרנט מדי יום. המשתתפים נדרשו לבצע מדי יום כשעה של חיפושים באינטרנט. לאחר חמישה ימים, אזורים של האונה המצחית, ששולטת ביכולת קבלת החלטות ושילוב של מידע מורכב, הפכו פעילים בהרבה.

לטענת ראש המחקר, גרי סמול – פרופסור לפסיכיאטריה, "תפקוד המוח יכול להשתנות ולהשתפר מהר מאוד לאחר שימוש באינטרנט. המחקר מדגים כי האיי-קיו הממוצע גדל בהתמדה עם ההתפתחות של התרבות הדיגיטלית. היכולת לעבד מידע במהירות ולבצע כמה משימות במקביל ללא טעויות משתפרות גם הן". לדבריו של סמול, גם פעילויות משעממות כמו מעבר על תיבת האימייל יכולה לשפר את יכולת קבלת ההחלטות. "הסלקטיוויות בניקוי תיבת הדואר הנכנס במייל על בסיס יומי עוזרת לפתח יכולת טובה יותר למעבר על כמויות גדולות של מידע במהירות והחלטה מה חשוב ומה לא".

כתבה נוספת מ"הארץ", מספרת על חוקרים כמו דאגלס ראשקוף, סטיוון ג'ונסון וג'יימס פול ג'י הטוענים כי האינטרנט ומשחקי מחשב מפתחים כישורים כמו עיבוד נפחי מידע גדולים, ניווט במערכות מידע מורכבות, הבנה ופעולה ברשתות המורכבות ממספר גדול של פריטים מקושרים ועוד.

בין נבואות הזעם כדוגמת זו של קאר לגישות האופוריה האינטרנטית, קיים נתיב ביניים שדרכו ניתן להתבונן על האינטרנט – מדובר בעידן המביא עימו סוג חדש של אוריינות, כאשר לצד נסיגת האוריינות הנקשרת לספרים, עולה סוג אחר וחדש של אוריינות, כמו אוריינות חזותית ומשחקית. מדובר בתהליך אחר של חשיבה, והוא כולל בתוכו הן חסרונות והן יתרונות, כמו כל המצאה קודמת שטלטלה ושינתה את פני החברה, והפכה אותה פשוט לשונה מקודמתה.

1 תגובה »

על בריאות בעידן המידע

על פי האתר של IBM "בכל יום אנחנו מייצרים 2.5 קווינטיליון בייטים של נתונים. הנתונים הללו מגיעים מכל מקום: מחיישנים שאוספים מידע אקלימי, מתגובות באתרי מדיה חברתית, מתמונות דיגיטליות וסרטונים שמועלים לרשת, מרישומים של רכישות מקוונות ומסימני GPS של טלפונים סלולריים. כמויות המידע הזמינות הולכות וגדלות בקצב מהיר מאי פעם".

על פי פרופ' רפאלי, ראש המרכז לחקר האינטרנט באוניברסיטת חיפה, אנחנו אפופים במידע שמצטבר במאגרי ענק, שכבר עברו בהיקפיהם את מה שמערכות מחשוב ומסדי נתונים קיימים מסוגלים לעבד. דוגמא לכך הינה תיעוד מזג האוויר שמתבצע מסביב לשעון בנקודות שונות בעולם, או איסוף של עקבות גלישה של כל אחד ממשתמשי האינטרנט ברחבי הגלובוס, וכן תיעוד ואיסוף נתונים הנקשרים לענפי הביולוגיה, האסטרונומיה, המודיעין הצבאי וכל ענפי התעשייה והמסחר.

דוגמא לכך, הקשורה לעניינו של פוסט זה, מביא הבלוגר דויד בר – איתור דפוסי התפשטות של מגיפת השפעת על פי הנתונים הזמינים ברשתות החברתיות. חוקרים בIBM הפעילו כלי לניתוח אנליטי של מידע הזמין ברשתות החברתיות, על מנת לנתח את הטקסטים ברשתות האלה ולזהות את המיקום הגיאוגרפי של מי שמזינים אותם. מערכות אנליטיות אלו זיהו את המקומות בהם מתנהלת שיחה הקשורה לנושא השפעת ובנו בעקבות זאת מודלים סטטיסטיים וגיאוגרפיים המאפשרים להצביע על תהליכי התפתחות המחלה וההדבקה על בסיס אזורי. על פי בר, המודל של חוקרי IBM הושווה לנתוני אמת הנאספים בCDC  – המרכז הפדראלי לבקרת מחלות בארה"ב, על פי האזורים השונים, והתברר כי המידע תואם למגמות המדווחות. בשלב הבא המשיכו החוקרים לשלב החיזוי על מנת לבדוק עד כמה ניתן לצפות מראש אזורי התפרצות של מחלת השפעת. מתוך הבדיקה עלה כי התחזית על פי המידע המתקבל מהרשתות החברתיות הייתה דומה באיכותה לתחזית על פי המידע של CDC. יתרה מזאת, שילוב הנתונים משני המקורות גם יחד, הוליד תחזית טובה מזו של כל אחד מהם לחוד.

 דוגמא נוספת עולה מתוך הבלוג היפוכונדר. מסתבר כי במשרד הבריאות עוקבים אחר תופעות לוואי גם בפייסבוק, עדיין כפיילוט. כל זאת החל לתפוס תאוצה לאור משבר שפקד את המדינה ובו אלפי אנשים סבלו מתופעות לוואי של תרופה מסוימת בשם "אלטרוקסין" לאחר שינוי בהרכב התרופה. בין התרופות שנבדקו בפיילוט שבוצע על ידי חברה מסחרית, היו משככי כאבים, ובנוסף נאסף מידע על תופעות לוואי שעליהן התלוננו גולשים ונגרמו לכאורה מתרופות לטיפול בסרטן. בשלב השני של הפיילוט בוצעה הצלבה בין התלונות על תופעות הלוואי לבין המידע בספרות הרפואית ונמצא מתאם של 83% בין התלונות לספרות. על פי ראש אגף הרוקחות במשרד הבריאות, ד"ר איל שורצברג שהציג את היוזמה בכנס מקצועי, מדובר ב"מתאם גבוה המצביע על כך שרשת הפייסבוק עשויה בהמשך לשמש כסיגנל המתריע על אירוע של תופעות לוואי סביב תרופות".

עידן המידע, שבמרכזו נמצאת מהפכת הביג דאטה, מציגה הדמנויות ויתרונות רבים בתחום הבריאות ובתחומים נוספים, כפי שעולה מהנתונים המובאים. אולם, חשוב להסתכל על התמונה הרחבה ולשאול שאלות גם על הסכנות הטמונות בכך, המעקב אחר נתונים אישיים וחיפוש פרטי, ועל העין העוקבת ומתבוננת על כל גולשיה כל העת.

 

 

1 תגובה »

מאחורי הקלעים של החיפוש הגוגליאני

לפני כשנתיים הורתה הנציבות האירופאית על פתיחת חקירה פלילית כנגד גוגל על כך שלכאורה ניצלה לרעה את המונופול שלה על מנת להטות את תוצאות החיפוש כנגד המתחרות. הנציבות האירופאית קיבלה את תלונתן של חברות אירופאיות שונות שטענו שגוגל מנצלת את הכוח שלה על מנת לפגוע במיקומן בתוצאות החיפוש ולהוריד את "ציון האיכות" של האתרים בדירוג ה-SEO.

מתוך כתבתו של הראל עילם עולה כי זאת לא הפעם הראשונה שהנציבות האירופאית חוקרת את גוגל. מידע זה מעלה מספר תהיות מהותיות על אופי החיפוש בגוגל ועל אינטרסים שונים וסמויים להם אנו לא מודעים בעת חיפוש מהיר ותמים בענקית מנועי החיפוש ברשת.

השאלה החשובה ביותר שעלינו לשאול היא – מה אנחנו באמת יודעים על האינטרסים שעומדים מאחורי תוצאות החיפוש במנוע הפופולרי שיצרו סרגיי ברין ולארי פייג'? על פי יאיר קידר, אם נשאל את אלעד שגב, 34, חוקר ישראלי באוניברסיטת קיל שבסטפורדשייר, אנגליה, הרי ש"מנועי חיפוש יוצרים מסווה של קסטומיזציה, ולכן ישנה תחושה שהמידע מתייחס רק למילות החיפוש ושהוא נוצר בעקבות הבקשה הספציפית של המשתמש. יש אשליה שהמידע מתקבל באופן אוטומטי, אבל למעשה הוא מוטה". גוגל, טוען שגב, כמו גם מייקרוסופט ויאהו, מפעילה שיקולים מסחריים, ערכיים ופוליטיים על תוצאות חיפוש, על המודעות, ואפילו על המפות.

שגב מעלה מספר טענות הגורמות, לי לפחות, לחשש כבד ולמחשבות על מיקומה של גוגל בחיינו, בחברה, והשפעתה הישירה על המידע אליו אנו נחשפים. במובנים רבים, גוגל מצליחה להבנות מציאות מסוימת המושפעת ומכוונת על ידי גורמים ואינטרסים כלכליים, פוליטיים וחברתיים סמויים. כפי שטוען שגב בכתבה, מצד אחד גוגל אכן משקפת את המציאות הכלכלית, הפוליטית והחברתית שלנו, אך מצד שני היא גם משפיעה עליה. המונח פוליטיקה של מנועי חיפוש הוא לא קונספירציה או אג'נדה נסתרת. הוא מתייחס לשקלול של כל הגורמים הכלכליים והפוליטיים, שחלקם נובעים מצרכים של ממשלות, ארגונים ויחידים, וחלקם – מהרצון של החברה לכסות ולספק יותר מידע מצד אחד, ולהגדיל את הרווחים מצד שני.

Image

כדוגמא לכך הוא מביא את גוגל ניוז – כיסוי חדשות שהצטברו ממקורות בכל העולם על ידי חדשות גוגל. זהו אתר המבוסס על התאמה ברמת הארצות, בו משתדלים כל הזמן להפוך את האתר ללוקלי יותר לגולשים. ועם זאת, מוסיף שגב, באתר זה ישנה הטיה גדולה. על אף כי מדובר באלגוריתם אוטומטי שמביא בחשבון את גודל אתר החדשות, מספר העובדים בו, מידת הפופולריות שלו ועוד, "גם אלגוריתמים אוטומטיים נכתבים ומעוצבים על־ידי אנשים, ועומדים מאחוריהם שיקולים פוליטיים ומסחריים. וכך יוצא שמקורות חדשותיים פופולריים בכל מדינה מקודמים עוד יותר לחזית, ומקורות חדשות קטנים יותר, מקומיים ואלטרנטיביים נדחקים לשוליים".

1 תגובה »