אינטרנט, חברה ומה שביניהם

סוד ההצלחה של אפל – קווי עיצוב מנחים

רפרוף מהיר באתר של אפל מצייר לגולשים תמונה מהירה וחדה של אתר נוח, קל ונעים לשימוש. כבר בביקור ראשוני באתר אפשר לומר שמה שמייחד את אפל, כפי שכותב דניאל שטרנליכט, הוא העיצוב הייחודי. הכל, הוא כותב בבלוג לעיצוב גרפי וטכנולוגיה, מתחיל ונגמר בעיצוב.

1. צבעי הבסיס בהם אפל משתמשת, כפי שניתן לראות, הם לבן, אפור וכחול – צבעים אלו מסייעים לשמור על עיצוב מואר וקל לסריקת העין ובעזרתם מודגשים קטעי טקסט, תמונות וסמלים.

2. כל הידע, הלינקים והמוצרים שמבקשת אפל להציג מועברים באמצעות טקסטים קטנים אך נוחים לקריאה. מדובר בשיטה שלא נהוגה באתרים עם כל כך הרבה מידע, טוען שטרנליכט, והיתרון בכך הוא שכל המידע הרלוונטי לאותו מוצר נמצא תחת עמוד אחד ולא מצריך את המשתמש להקליק יותר מפעם אחת.

3. האתר מבוסס על מערכת גריד – התפריטים, הטקסטים, הלינקים – כולם מיושרים על המסך ונותנים תחושה של אתר נקי ומקצועי. על אף שמדובר בכמות מידע רצינית, האתר מסודר באופן שנעים ונוח לקרוא ולרפרף בו. בנוסף, החלוקה לריבועים מסייעת להתמקד ולא ללכת לאיבוד ומאפשרת העברת מידע רב במקום אחד. ניתן להבחין כי בכל ריבוע מופיע מלל יחד עם הקשר וויזואלי, דבר המקל גם הוא על הקורא.

screenshot

http://designshack.net/articles/inspiration/15-design-tips-to-learn-from-apple/

4.באתר נעשה שימוש יעיל בשטחים ריקים – שחורים ולבנים, במעברי צבע עדינים ובמשחקי אור וצל, קונטרסטיות בין צבעים שמבליטה את המוצרים של אפל ושימוש נרחב באייקונים להפשטת משמעות הטקסט.

5. תכונות המוצר ילוו תמיד על ידי תמונות גדולות, קטעי וידאו וטיפוגרפיה מינימלית. האתר מלווה באנימציות רבות, בתפריט אינטרקטיבי ובתוכן דינמי.

6. תפריט הניווט הינו רחב, ברור וידידותי למשתמש, וכן התמיכה והמדריכים פשוטים להבנה ומפורטים בשיטת "צעד אחר צעד" על פי קטגוריות המסייעות לגולשים.

7. אפל מוסיפה מודעות אילוסטרציה המסייעות לקורא להבין כיצד להשתמש באכנולוגיה שלה ביתר קלות. כמו כן, בחלקים מסוימים באתר אפל אף מוסיפה קטעי וידאו המסבירים על אופן השימוש במוצריה.

screenshot

designshack.net/articles/inspiration/15-design-tips-to-learn-from-apple/

לסיכום, אפל מחזיקה בקו עיצוב ייחודי, קלאסי, נקי, מינימליסטי ואחיד. הן האתר שלה והן מוצריה בעלי עיצוב פשוט אך מתוחכם, והם מוצגים כנוחים לשימוש וידידותיים. אפל מצליחה, באמצעות קווי העיצוב שלה, להעביר מסר של נגישות ופשטות וזהו אולי סוד ההצלחה שלה.

השארת תגובה »

מטרות עסקיות, פרסונה והאתר 1item

האתר "1item" הינו אתר קניות בגדים אינטרנטי המציע פריטים שונים – החל מתכשיטים ועד נעליים, בעלות של עד 100 שקלים לפריט. האתר הינו מיזם של שתי בחורות מתל אביב – נועה שגב ורוני כהן אשר הגו יחד את הרעיון של קניית בגדים אופנתיים בזול באינטרנט.

המטרות העסקיות של הבנות, כפי שעולה מתוך שיטוט קצר באתר, נוגעות לקהל היעד אליו הן פונות – בחורות בנות עשרים פלוס שאוהבות פריטים אופנתיים, אך יחד עם זאת "קצרות" בכסף. צוות האתר שם לעצמו למטרה "להיות עדכני ואופנתי ובאותה הנשימה גם לשמור על ייחודיות הפריטים". במילים אחרות, המטרה העסקית של האתר הינה לפנות לפלח אוכלוסייה ספציפי – בחורות ישראליות בגילאי העשרים, "פאשניסטיות", שאוהבות להתלבש, ולהציע להן לרכוש פריטי אופנה שונים בזול ובדרך נוחה, זמינה ובעיקר בעלות נמוכה שמאפשרת רכישת מספר פריטים בקנייה אחת.

 

 

1item, כותבות המקימות, עונה על הצורך באתר אופנה ישראלי, נגיש וזול. התכנים הינם בעברית, המחירים בשקלים, הבלוגים בעברית, הדוגמניות הינן ישראליות ונראות יותר כמו "הבת של השכן", מאשר דוגמניות שדופות ודקיקות.

הפרסונה המצטיירת מתוך האתר הינה שיר, סטודנטית בת 24 באוניברסיטת תל אביב, גרה בראשון לציון, עובדת במוקד שירות לקוחות. שיר בשנה הראשונה ללימודי תקשורת וסוציולוגיה, אוהבת סרטים וקולנוע, אוהבת לשמוע את לנה דל ריי ואת בלקן ביט בוקס, אחד מתחביביה המרכזיים הוא בישול, אוהבת לכתוב, בעלת בלוג ב"מה וזה?". שיר אוהבת לצאת לפאבים, יש לה כלבה בשם סטלה, היא מכורה לרשתות חברתיות ובעיקר לפייסבוק. המשפט שמנחה אותה בחיים לקוח מהספר "אישתו של הנוסע בזמן": זה האביב של חיינו, לא יהיה אחר".

1 תגובה »

על חווית המשתמש, עיצוב ודונלד נורמן

על פי טל פלורנטין, חוויית המשתמש עוסקת בתחושותיו של המשתמש כלפי המוצר. גישת חוויית המשתמש מתייחסת למערכת היחסים בין המוצר למשתמש. עם צמיחתו של המונח 'חוויית המשתמש' השתנו חוקי המשחק – עד המצאתו על ידי דונלד נורמן, היה המוצר במרכז תשומת הלב, והעיסוק בתכנון ממשקי המשתמש נועד לאפשר שימוש תקין במוצר. עם המצאתו עברה תשומת לב לחווית המשתמש, והמוצר הפך לאמצעי להשגתה של נקודת מפגש מוצלחת עם המשתמש. תפיסת העולם של חוויית המשתמש הביאה עמה את התובנה שלפיה המפתח להצלחה טמון בהבנת עולמו של המשתמש – מאפייניו, צרכיו, מגבלותיו ורצונותיו.

בספרו "עיצוב רגשי", עוסק דונלד נורמן בשילוב שבין אסתטיקה, שמישות ועיצוב. אמיר דותן נוגע בבלוג שלו "עיצוב שמיש", בסקירת ספרו של נורמן ובשאלת חווית המשתמש בהקשר לעיצוב המוצר. נורמן מתאר כיצד ההתייחסות שלנו כבני אדם לעיצוב מתחלקת לשלושה רבדים: הויסראלי – אינסטינקטים ביולוגים, ההתנהגותי – שמישות, האופן בו העיצוב פועל, וההתרשמותי – האופן בו העיצוב גורם לנו להרגיש כלפי עצמנו והדימוי שלנו שהוא יוצר בעיני אחרים. הקשר בין השלושה לטענת נורמן הוא כרונולוגי, כאשר במגע עם עיצוב כלשהו אנו תוך חלקיק שניה מעבדים אותו ברמה הביולוגית (טעים, לא טעים) ואז מתחילים לשחק איתו ואומדים את השמישות והשימושיות שלו. בטווח הארוך יותר אנו מתחילים לחשוב מהו אומר עלינו (אופנתי, לא אופנתי).

על עיצוב להמונים ועיצוב אליטיסטי

עיצוב הוא תחום מאוד מגוון וניתן להגיד להגיד שבקצה אחד ישנו עיצוב להמונים ובקצה שני עיצוב אליטיסטי המיוצר למשל כהזמנה על ידי לקוח. העיצוב האליטיסטי הינו בעל מספר עותקים מצומצם ופונה לקהל קטן יחסית, לעיתים בעל טעם לא שיגרתי. נורמן מתייחס לקשר שבין עיצוב אלטיסטי, עיצוב המונים ושלושת רבדי התפיסה שתוארו. עיצוב להמונים צריך להיות "יותר יפה" ושמיש מאשר תדמיתי. בעיצוב אלטיסטי, לעומת זאת, הדגש יכול להיות יותר על התדמית אשר באה על חשבון היופי הקלאסי ונוחות השימוש.

במקרה של עיצוב אלטיסטי דווקא בגלל שיהיה קונצנזוס ויסראלי סביב עיצוב המוצר הנתפס כלא יפה, יהיו המעטים שיחשקו בו בגלל מה שהעניין במוצר אומר עליהם. עבורם, יופי ויסראלי קלאסי יכול להיחשב לקיטש ומיינסטרים המנסה למצוא חן ועל לכן הם יעדיפו ללכת דווקא נגד הזרם ונגד מה שנתפס יפה בעיני הכלל.

לעומת העיצוב האלטיסטי אשר לעיתים קרובות יאופיין בחוסר אסתטיות וחוסר נוחות, העיצוב הפונה להמונים יהיה שמיש, נוח ואסתטי יותר, כיוון שעל פי הדברים הללו הוא ישפט על ידי ההמון שלא יבחן אותו בהקשר עיצובי, היסטורי, תרבותי ואמנותי, אלא יעריך אותו בעיקר לפי התועלת והיופי ה"בנאלי" שלו. במקרים הללו העיצוב הוא אמצעי התומך בשימוש ולא המטרה עצמה כפי שיותר מקובל בעיצוב אלטיסטי.

כאשר מכוונים לקהל רחב, הפנייה היא לאינסטינקטים שלנו בנוגע ליופי. נסיון לחנך את הקהל לטעם חדש כמעט תמיד נידון לכשלון כי המח של רובנו מעבד צבעים, צורות, קומפוזיציה בצורה ידועה ועקבית – כיצורים ביולוגים רובנו חולקים העדפות מסויימות שהשתרשו לאורך תהליך אבולוציוני ארוך. מעצבים לומדים ליצור עיצובים אסתטים שיהיו נעימים לעין ויקחו בחשבון את אותן העדפות שבאות לידי ביטוי למשל בצבעוניות וקומפוזיציה.

לסיכום, עיצוב המוצר על כל צורותיו וגווניו, פונה לקהלי יעד שונים, לצרכיהם ולשאיפותיהם ויוצר חווית שימוש ייחודית, נעימה ומותאמת, בהתאם לתורתו של דונלד נורמן.

1 תגובה »

?Video Killed the Radio Star

בעידן הדיגיטלי שבו הולכים ומתרבים אתרים שונים, רשתות חברתיות ובלוגים, ובו כל אחד מחזיק בידו סמארטפון, מצלם, מתעד, מעלה לרשת ויוצר חדשות באופן עצמאי ומיידי, נשאלת השאלה איפה ניצבת העיתונות? מהם תפקידיה והאם היא בכלל רלוונטית? על אף שנטען רבות על חוסר הרלוונטיות של העיתונות, ורבים מבכים על סופה של העיתונות המודפסת, בפוסט זה אבקש דווקא לטעון כי העיתונות לא איבדה מחשיבותה וכי היא מתעצבת תוך כדי השינויים החברתיים-פוליטיים המתרחשים בעידן בו אנו חיים.

על פי אשר שכטר, העובדה שעולם העיתונות, או לפחות החלק המודפס שלו, סובל בעשור האחרון ממשבר ידועה לכל. האינטרנט הפך את רוב המידע שמפרסמת העיתונות ללא רלוונטי, ובכך ייתר אותה ושבר את המונופול שהיה לה על הידע. התהליך שהתרחש הוא בריחת קוראים, ועימם בריחת מפרסמים. אובדן ההכנסות הוביל למעגל של קיצוצים והפסדים, אליו התווסף המשבר הכלכלי העולמי שהאיץ את התהליך והוביל לסגירתם של אלפי עיתונים. הטלטלה העמוקה שעוברת על העיתונות בימינו, העלתה סימני שאלה עמוקים בנוגע ליכולתה של העיתונות לשרוד, לא רק בפורמט המודפס שלה, אלא כתעשייה וכמקצוע. אולם, טוען שכטר, בעתיד העיתונות תמשיך להיות חלק משמעותי מחיינו. בעידן הדיגיטלי המושג עיתונות מומצא מחדש – ואתו גם המושג "עיתונאים".

מהפכת האינטרנט מסמנת אם כך שינוי ברור בשוק התקשורת, והשוק חייב לנוע יחד עם השינוי הדורש הסבה מקצועית. על פי אלעד בנבג'י ורפי מן, מדובר במתח כלכלי, עסקי וכמובן מקצועי בו נמצאת התקשורת המסורתית בעידן הדיגיטלי הנוכחי. העיתונות המסורתית, כפי שהתגבשה בעשורים האחרונים, חייבת להשתנות לקראת כניסתה למדיום החדש. הופעתן של פלטפורמות ניו-מדיה שונות, מוסיף יובל דרור, מלווה בשני תהליכים המתרחשים במקביל ומושפעים מעליית המדיה החברתית. האחד מקצין את הצורך של העיתונות לדווח מיד על המתרחש. השני לוחץ על אמצעי התקשורת להפוך פתוחים יותר ולשתף את הצרכנים בתהליך הפקת החדשות והדיווח עליהן. האינטרנט הוא מדיום של עדכונים מיידיים. לא מדובר בסגירת מהדורה מודפסת או במבזק חדשות ברדיו אלא בעדכון און-ליין, בשידור חי, כל רגע.

https://i0.wp.com/www.pc.co.il/wp-content/uploads/2012/03/korpel300.jpg

צילום אילוסטרציה: אימג'בנק

על פי שכטר, הדבר האמיתי במשבר אינו העיתונות עצמה, אלא הצד העסקי שלה. הביקוש לתוכן עיתונאי גובר, זו הפלטפורמה שמשתנה ומשנה את חוקי המשחק: "באופן אירוני, דווקא בעידן שבו התוכן הוא המלך, כשאתרים כמו פייסבוק וטוויטר גורפים מיליארדים מתוכן מקוון, גופי התקשורת ששלטו פעם בתוכן – העיתונים – לא מצליחים למצוא דרך לעשות ממנו כסף. וזה לא שהם לא מנסים: המודל העסקי ששלט בעיתונות במשך 120 שנה, והתבסס על תפוצה רחבה למנויים ולקוראים ועל הכנסות מפרסום שמתבססות על אותה תפוצה, שבור וחסר תקנה. מודל חדש יצטרך להחליף אותו – ואת המודל הזה בדיוק כל עולם התקשורת מחפש."

הדבר גורם לחיפוש דרכים והזדמנויות להגדיר מחדש את התחום, וגופי תקשורת רבים מחפשים מודלים חדשים – למשל עירוב הציבור באמצעות מימון המונים (Crowd Funding).

דוגמא לכך הוא מגזין הכדורגל הדיגיטלי "דה בליזארד", שהושק ב-2010 ונקט גישה דומה ושילב מודל ישן-חדש אחר של עיתונות שצץ בשנים האחרונות מחדש: קואופרטיבים. הוא הוקם על ידי העיתונאי ג'ונתן ווילסון וחברים, שמאסו ברדידותה של עיתונות הספורט, וביקשו לייצר פלטפורמה דיגיטלית ומודפסת למאמרים ארוכים על כדורגל. הרעיון היה לגבות מהציבור תשלום עבור הגיליונות, לפי מודל של "שלמו כמה שתרצו".

מודלים נוספים צפויים לעלות בעתיד, והם שיאפשרו ויפתחו מודלים וצורות חדשות ושונות של עיתונות, ויסמנו תקופה מעניינת ומאתגרת של עיתונות אחרת.

השארת תגובה »

על פייסבוק ומחאת האוהלים בישראל

מחאת האוהלים שהתקיימה ברחבי ישראל בקיץ 2011 החלה עם פעולת מחאתה של דפני ליף כנגד מצב שוק הדיור בישראל דרך הפייסבוק, לאחר שהתקשתה לשכור דירה בתל אביב. אולם, לטענת אלון לוין גל המחאה ניצת עוד קודם כאשר איציק אלרוב, בחור חרדי מבני ברק, הצליח לגייס באמצעות הפייסבוק עשרות אלפי אנשים שהצטרפו לחרם נגד מחירו הגבוה של הקוטג'. מחאה די קרובה במהותה הייתה מחאת ההורים נגד המחיר הגבוה של גידול הילדים. גם כאן המחאה החלה בפייסבוק וסימנה מאבק כנגד מחירם הגבוה של מוצרים מסוימים.

איציק אלרוב פתח את דף הפייסבוק של מחאת הקוטג' ב-12 ביוני 2011. ב-14 ביוני הצטרפו לדף כ-32 חברים. באותו יום איתר ynet את הסיפור ופירסם ידיעה על ההתארגנות החדשה. למחרת עלה מספר המצטרפים ל-7,000. בידיעה שפירסם TheMarker ב-15 ביוני נאמר כי מדי שעה מצטרפים כ-2,000 גולשים. ב-16 ביוני פירסם TheMarker ידיעה נוספת וציין כי מספר המצטרפים כבר הגיע ל-73 אלף. ב-26 ביוני כבר היה מספר החברים יותר מ-144 אלף. ב-29 ביוני התחילו רשתות השיווק להוריד מחירים. למחרת התראיין אלרוב ב"לונדון וקירשנבאום", וב-2 באוקטובר התפטרה זהבית כהן מראשות תנובה.

השתלשלות אירועים זו, המתוארת בכתבה מתוך TheMarker מצביעה על השפעת המדיה המקצועית והמקוונת על התפתחות מחאת הקוטג'. אולם את פריצתה של המחאה יש לייחס לרשת החברתית פייסבוק שאיפשרה העברת מידע זמין לכמות אנשים גדולה ובזמן קצר. הרשת החברתית הינה פלטפורמת ארגון מצוינת ויעילה – קל להגיע אל מי שהתחיל את היוזמה ולהצטרף אליו, וכן להפיץ את הבשורה הלאה. כל גולש שהצטרף לדף הפיסבוק הרחיב את מעגל האנשים שנחשפו לאירוע המחאה, וההפצה של המידע התעצמה.

תמונה

http://www.isoc.org.il/magazine/fr_magazine11_2.html

‎‎על פי המכון הישראלי לדמוקרטיה, כוחה של המחאה הפוליטית דרך המדיום המקוון מצוי באפשרויות חדשות לקבוצות מחאה קטנות וליחידים שקולם אינו נשמע לעתים בזירה הציבורית, ומאפשר להם להעצים את כוחם הפוליטי. גארט (Garrett, 2006) מציין שלושה מנגנונים שקושרים בין האינטרנט ובין השתתפות ומחאה פוליטיות: הרשת החברתית מאפשרת ביטול מחסומים פיזיים ומרחביים – המרחב המקוון הנגיש לכל מבטל מחסומים ומאפשר לכל מי שחפץ להשתתף לעשות זאת וכך מרחיב את המאגר הפוטנציאלי של האנשים המתגייסים למחאה הפוליטית. יצירת רשתות חברתיות – התקשורת הדיגיטלית מאפשרת לפרט להיות פעיל במגוון רשתות חברתיות, הוא אינו חש מוגבל בזמן או בכסף. קידום של זהות קולקטיבית – הפרטים מתחילים לתפוס את עצמם כחלק מקהילה גדולה יותר, וכך כוחם הפוליטי וכן הפוטנציאל שלהם לפעול, גדל.

לסיכום, הרשת החברתית הינה מעין במה חדשה, ווירטואלית המקדמת  ומאפשרת פעילות ומהלכים קולקטיביים. על אף כי קיימים ברשת ובשימוש בה חסרונות בהם לא נגעתי בפוסט זה, חשוב להכיר בכוחה להניע פעולות חברתיות ברחבי העולם, כפי שנוכחנו לראות במחאת האוהלים בישראל ובגל המחאות שפרץ בעולם הערבי.

1 תגובה »

טמטמת האינטרנט? נקודות לזכותה של ההמצאה ששינתה את חיינו

[CovJump1]

Charis Tsevis

רבות נכתב על השפעותיה והשלכותיה השליליות של האינטרנט, וגם אני, כמו הוגים וחוקרים רבים, נוטה להתייחס להמצאה המרעישה הזו באופן ביקורתי ובוחן, ולעיתים גם (באופן לא פרופורציונלי בעליל) כמקור כל הרוע בעולם.

זמן רב ניטש הויכוח על השאלה: "האם האינטרנט מטמטם אותנו?". ישנם חוקרים הטוענים כי העובדה שניתן לקבל תשובה לכל שאלה בחיפוש פשוט בגוגל הופכת אותנו עצלנים, וכן כי חלה התדרדרות בשפה ואף פגיעה ביכולת הריכוז, הזכרון והחשיבה שלנו. החוקר המרכזי שהעלה את הסוגייה לדיון ציבורי הינו ניקולס קאר שטוען כי העידן הדיגיטלי משנה את אופן פעילות מוחו של האדם. אמנם הוא מציע יתרונות כגון גישה מידית לכמות עצומה של מידע ויכולת שמירה על קשרים עם מספר גדול של חברים או קרובים, אך לתלות שלנו באינטרנט יש גם "צד אפל". רצף של מחקרים ועובדות מסבירים כי הרשת פוגעת בהליך ביצוע המשימות והופכת את האנשים למפוזרים ולשטחיים.

ובכן, על אף שהנטייה שלי היא להסכים עם עמדתו של קאר באופן מיידי, החלטתי לבחון את העניין ולנסות לקבל זווית נוספת, חיובית, על האינטרנט והשפעותיה על חיינו. המתנגדים לטענותיו של קאר ולטענותיהם של חוקרים נוספים ורבים המבקרים את האינטרנט, אומרים מנגד כי האינטרנט מלמד אותנו לחשוב ולפעול בדרכים חדשות. מתוך כתבה של "הארץ" עולה כי כעת מגלים חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס כי שעת גלישה מדי יום יכולה למעשה להגדיל את האיי-קיו ולשפר את הזיכרון אצל מבוגרים. החוקרים השוו את מוחם של משתתפים בגיל העמידה (בין הגילאים 55 ועד 76) שמשתמשים באינטרנט לעתים רחוקות, למוחם של אנשים שמשתמשים באינטרנט מדי יום. המשתתפים נדרשו לבצע מדי יום כשעה של חיפושים באינטרנט. לאחר חמישה ימים, אזורים של האונה המצחית, ששולטת ביכולת קבלת החלטות ושילוב של מידע מורכב, הפכו פעילים בהרבה.

לטענת ראש המחקר, גרי סמול – פרופסור לפסיכיאטריה, "תפקוד המוח יכול להשתנות ולהשתפר מהר מאוד לאחר שימוש באינטרנט. המחקר מדגים כי האיי-קיו הממוצע גדל בהתמדה עם ההתפתחות של התרבות הדיגיטלית. היכולת לעבד מידע במהירות ולבצע כמה משימות במקביל ללא טעויות משתפרות גם הן". לדבריו של סמול, גם פעילויות משעממות כמו מעבר על תיבת האימייל יכולה לשפר את יכולת קבלת ההחלטות. "הסלקטיוויות בניקוי תיבת הדואר הנכנס במייל על בסיס יומי עוזרת לפתח יכולת טובה יותר למעבר על כמויות גדולות של מידע במהירות והחלטה מה חשוב ומה לא".

כתבה נוספת מ"הארץ", מספרת על חוקרים כמו דאגלס ראשקוף, סטיוון ג'ונסון וג'יימס פול ג'י הטוענים כי האינטרנט ומשחקי מחשב מפתחים כישורים כמו עיבוד נפחי מידע גדולים, ניווט במערכות מידע מורכבות, הבנה ופעולה ברשתות המורכבות ממספר גדול של פריטים מקושרים ועוד.

בין נבואות הזעם כדוגמת זו של קאר לגישות האופוריה האינטרנטית, קיים נתיב ביניים שדרכו ניתן להתבונן על האינטרנט – מדובר בעידן המביא עימו סוג חדש של אוריינות, כאשר לצד נסיגת האוריינות הנקשרת לספרים, עולה סוג אחר וחדש של אוריינות, כמו אוריינות חזותית ומשחקית. מדובר בתהליך אחר של חשיבה, והוא כולל בתוכו הן חסרונות והן יתרונות, כמו כל המצאה קודמת שטלטלה ושינתה את פני החברה, והפכה אותה פשוט לשונה מקודמתה.

1 תגובה »

על בריאות בעידן המידע

על פי האתר של IBM "בכל יום אנחנו מייצרים 2.5 קווינטיליון בייטים של נתונים. הנתונים הללו מגיעים מכל מקום: מחיישנים שאוספים מידע אקלימי, מתגובות באתרי מדיה חברתית, מתמונות דיגיטליות וסרטונים שמועלים לרשת, מרישומים של רכישות מקוונות ומסימני GPS של טלפונים סלולריים. כמויות המידע הזמינות הולכות וגדלות בקצב מהיר מאי פעם".

על פי פרופ' רפאלי, ראש המרכז לחקר האינטרנט באוניברסיטת חיפה, אנחנו אפופים במידע שמצטבר במאגרי ענק, שכבר עברו בהיקפיהם את מה שמערכות מחשוב ומסדי נתונים קיימים מסוגלים לעבד. דוגמא לכך הינה תיעוד מזג האוויר שמתבצע מסביב לשעון בנקודות שונות בעולם, או איסוף של עקבות גלישה של כל אחד ממשתמשי האינטרנט ברחבי הגלובוס, וכן תיעוד ואיסוף נתונים הנקשרים לענפי הביולוגיה, האסטרונומיה, המודיעין הצבאי וכל ענפי התעשייה והמסחר.

דוגמא לכך, הקשורה לעניינו של פוסט זה, מביא הבלוגר דויד בר – איתור דפוסי התפשטות של מגיפת השפעת על פי הנתונים הזמינים ברשתות החברתיות. חוקרים בIBM הפעילו כלי לניתוח אנליטי של מידע הזמין ברשתות החברתיות, על מנת לנתח את הטקסטים ברשתות האלה ולזהות את המיקום הגיאוגרפי של מי שמזינים אותם. מערכות אנליטיות אלו זיהו את המקומות בהם מתנהלת שיחה הקשורה לנושא השפעת ובנו בעקבות זאת מודלים סטטיסטיים וגיאוגרפיים המאפשרים להצביע על תהליכי התפתחות המחלה וההדבקה על בסיס אזורי. על פי בר, המודל של חוקרי IBM הושווה לנתוני אמת הנאספים בCDC  – המרכז הפדראלי לבקרת מחלות בארה"ב, על פי האזורים השונים, והתברר כי המידע תואם למגמות המדווחות. בשלב הבא המשיכו החוקרים לשלב החיזוי על מנת לבדוק עד כמה ניתן לצפות מראש אזורי התפרצות של מחלת השפעת. מתוך הבדיקה עלה כי התחזית על פי המידע המתקבל מהרשתות החברתיות הייתה דומה באיכותה לתחזית על פי המידע של CDC. יתרה מזאת, שילוב הנתונים משני המקורות גם יחד, הוליד תחזית טובה מזו של כל אחד מהם לחוד.

 דוגמא נוספת עולה מתוך הבלוג היפוכונדר. מסתבר כי במשרד הבריאות עוקבים אחר תופעות לוואי גם בפייסבוק, עדיין כפיילוט. כל זאת החל לתפוס תאוצה לאור משבר שפקד את המדינה ובו אלפי אנשים סבלו מתופעות לוואי של תרופה מסוימת בשם "אלטרוקסין" לאחר שינוי בהרכב התרופה. בין התרופות שנבדקו בפיילוט שבוצע על ידי חברה מסחרית, היו משככי כאבים, ובנוסף נאסף מידע על תופעות לוואי שעליהן התלוננו גולשים ונגרמו לכאורה מתרופות לטיפול בסרטן. בשלב השני של הפיילוט בוצעה הצלבה בין התלונות על תופעות הלוואי לבין המידע בספרות הרפואית ונמצא מתאם של 83% בין התלונות לספרות. על פי ראש אגף הרוקחות במשרד הבריאות, ד"ר איל שורצברג שהציג את היוזמה בכנס מקצועי, מדובר ב"מתאם גבוה המצביע על כך שרשת הפייסבוק עשויה בהמשך לשמש כסיגנל המתריע על אירוע של תופעות לוואי סביב תרופות".

עידן המידע, שבמרכזו נמצאת מהפכת הביג דאטה, מציגה הדמנויות ויתרונות רבים בתחום הבריאות ובתחומים נוספים, כפי שעולה מהנתונים המובאים. אולם, חשוב להסתכל על התמונה הרחבה ולשאול שאלות גם על הסכנות הטמונות בכך, המעקב אחר נתונים אישיים וחיפוש פרטי, ועל העין העוקבת ומתבוננת על כל גולשיה כל העת.

 

 

1 תגובה »

מאחורי הקלעים של החיפוש הגוגליאני

לפני כשנתיים הורתה הנציבות האירופאית על פתיחת חקירה פלילית כנגד גוגל על כך שלכאורה ניצלה לרעה את המונופול שלה על מנת להטות את תוצאות החיפוש כנגד המתחרות. הנציבות האירופאית קיבלה את תלונתן של חברות אירופאיות שונות שטענו שגוגל מנצלת את הכוח שלה על מנת לפגוע במיקומן בתוצאות החיפוש ולהוריד את "ציון האיכות" של האתרים בדירוג ה-SEO.

מתוך כתבתו של הראל עילם עולה כי זאת לא הפעם הראשונה שהנציבות האירופאית חוקרת את גוגל. מידע זה מעלה מספר תהיות מהותיות על אופי החיפוש בגוגל ועל אינטרסים שונים וסמויים להם אנו לא מודעים בעת חיפוש מהיר ותמים בענקית מנועי החיפוש ברשת.

השאלה החשובה ביותר שעלינו לשאול היא – מה אנחנו באמת יודעים על האינטרסים שעומדים מאחורי תוצאות החיפוש במנוע הפופולרי שיצרו סרגיי ברין ולארי פייג'? על פי יאיר קידר, אם נשאל את אלעד שגב, 34, חוקר ישראלי באוניברסיטת קיל שבסטפורדשייר, אנגליה, הרי ש"מנועי חיפוש יוצרים מסווה של קסטומיזציה, ולכן ישנה תחושה שהמידע מתייחס רק למילות החיפוש ושהוא נוצר בעקבות הבקשה הספציפית של המשתמש. יש אשליה שהמידע מתקבל באופן אוטומטי, אבל למעשה הוא מוטה". גוגל, טוען שגב, כמו גם מייקרוסופט ויאהו, מפעילה שיקולים מסחריים, ערכיים ופוליטיים על תוצאות חיפוש, על המודעות, ואפילו על המפות.

שגב מעלה מספר טענות הגורמות, לי לפחות, לחשש כבד ולמחשבות על מיקומה של גוגל בחיינו, בחברה, והשפעתה הישירה על המידע אליו אנו נחשפים. במובנים רבים, גוגל מצליחה להבנות מציאות מסוימת המושפעת ומכוונת על ידי גורמים ואינטרסים כלכליים, פוליטיים וחברתיים סמויים. כפי שטוען שגב בכתבה, מצד אחד גוגל אכן משקפת את המציאות הכלכלית, הפוליטית והחברתית שלנו, אך מצד שני היא גם משפיעה עליה. המונח פוליטיקה של מנועי חיפוש הוא לא קונספירציה או אג'נדה נסתרת. הוא מתייחס לשקלול של כל הגורמים הכלכליים והפוליטיים, שחלקם נובעים מצרכים של ממשלות, ארגונים ויחידים, וחלקם – מהרצון של החברה לכסות ולספק יותר מידע מצד אחד, ולהגדיל את הרווחים מצד שני.

Image

כדוגמא לכך הוא מביא את גוגל ניוז – כיסוי חדשות שהצטברו ממקורות בכל העולם על ידי חדשות גוגל. זהו אתר המבוסס על התאמה ברמת הארצות, בו משתדלים כל הזמן להפוך את האתר ללוקלי יותר לגולשים. ועם זאת, מוסיף שגב, באתר זה ישנה הטיה גדולה. על אף כי מדובר באלגוריתם אוטומטי שמביא בחשבון את גודל אתר החדשות, מספר העובדים בו, מידת הפופולריות שלו ועוד, "גם אלגוריתמים אוטומטיים נכתבים ומעוצבים על־ידי אנשים, ועומדים מאחוריהם שיקולים פוליטיים ומסחריים. וכך יוצא שמקורות חדשותיים פופולריים בכל מדינה מקודמים עוד יותר לחזית, ומקורות חדשות קטנים יותר, מקומיים ואלטרנטיביים נדחקים לשוליים".

1 תגובה »

גוגל כ"אח הגדול"

הצעד הראשון לחיפוש מידע על גוגל, הוא הקשת המילה "גוגל" במנוע החיפוש של גוגל. נשמע אבסורד? ובכן, מסתבר שאנחנו נשלטים, מכורים, תלויים ולא יכולים להתקיים ללא גוגל והשירותים השונים הנלווים לו. בשביל לכתוב את הבלוג השבועי החלטתי לבחון את מידת התלות שלי ולקחתי הפסקה יומית וחד פעמית מגוגל. התוצאה הייתה, כמובן, כשלון מוחץ. מיואשת, התחלתי לקרוא כתבות על גוגל, על מקומו בחיינו, על השפעתו על שגרת היומיום שלנו. בין לבין, וללא כוונה מראש, נחו עיני על מספר כתבות ובלוגים הדנים בגוגל כ"אח הגדול".

אנו חיים בתרבות המקדשת את הריאליטי, הוכחה נהדרת לכך היא תוכנית "האח הגדול", דוגמא להצלחה המסחררת של ז'אנר זה. התוכנית הממקדת את מבטנו בקבוצת אנשים המתכתשים תחת עיני המצלמות, מציעה לנו חשיפה לעולמם האישי ולרגעיהם האינטימיים ביותר. אבל האם גם אנחנו, כמשתמשי וצורכי השירותים השונים של גוגל – מצויים כל העת ולא ידיעתנו תחת עין מתבוננת החודרת לחיינו?

Courtney Phillips מונה 25 דברים מפתיעים שגוגל יודעת עלינו. חלק מזה מוכר לחלקנו, חלק מפתיע ומעט מטריד:

 גוגל יודעת מה אנחנו מחפשים במנועי החיפוש ועוקבת אחר החיפושים שלנו ברגע נתון. היא יודעת מהם הדפים בהם אנו מבקרים, מהם הבלוגים שאנו קוראים, מהו תוכן המיילים שאנו שולחים ולמי אנו שולחים אותם. אם ישנו שימוש בשולחן העבודה של גוגל, גוגל יודעת כל מה שנמצא על שולחן העבודה. גוגל יודעת מהם החשבונות ששילמנו, יש לה גישה למידע בו יש לנו עניין ברשת דרך הרשתות החברתיות. גוגל יודעת בדיוק מה הסרטונים בהם צפינו, כחלק משליטתה ביוטיוב. היא יודעת מה שאלנו במנוע החיפוש, מהן הבעיות שהעלנו ושלהן ביקשנו תשובה מד"ר גוגל. דרך ג'ימייל יודעת גוגל מהו מספר הטלפון שלנו. מי שמשתמש בשירות Google Health חולק את כל ההיסטוריה הרפואית שלו עם גוגל בלא ידיעתו. מי שמשתמש בלוח השנה של גוגל, חולק גם הוא את לוח הזמנים האישי והעסקי שלו עם גוגל. מידע נוסף לגבי מיקומנו עובר לגוגל כאשר אנו צופים בתמונה מיישום Google Maps. מי שמשתמש בGoogle Books, Scholar חושף גם הוא בפני גוגל את חייו האקדמיים. וזו רשימה חלקית בלבד.

מגזין "דעות" מוסיף מידע נוסף, מטריד לא פחות. כיום גוגל מציגה שירות חדש: אנציקלופדיית רשת תואמת וויקיפדיה. השאלה העולה במאמר היא האם תנתן לאנציקלופדיה עדיפות בתוצאות החיפוש, ואם כן – האם כתוצאה משליטתה המוחלטת של גוגל בתחום אספקת המידע ברשת, התכנים השונים באנציקלופדייה פרטית (Knol) זו יהפכו להיות מקור המידע הכמעט יחיד עבור גולשי הרשת? לפי כותבי המאמר, כעת "עם השקת השירות החדש ובהתאם לכך שמנוע החיפוש של גוגל שולט ביותר מ-80 אחוז משוק החיפוש בישראל ובעולם כולו, יהיה זה ברור שבכל פעם שתחפשו מקור מידע תעזרו באנציקלופדיה של גוגל – Knol. גם אם היא לא תופיע ראשונה בתוצאות החיפוש, הרי בוודאי שגוגל ידאגו להבליט אותה באופן אחר. "

ולסיום, בחודש מרץ 2012, ערכה גוגל שינויים במדיניות הפרטיות שלה, לפיהם חברה תעקוב אחר משתמשים על פני כל השירותים שלה – חיפוש, ג'ימייל, יוטיוב ואחרים – מבלי לספק דרך מוצא למי שאינו מעוניין בכך. גוגל הציגה את מדיניות הפרטיות החדשה כרצונה לפשט את מדיניות הפרטיות ולהפוך אותה לידידותית יותר למשתמש.  זהו צעד נוסף בהפיכתה הסופית לאחות גדולה של המשתמשים.

1 תגובה »

אז… איך האינטרנט הרס לי את החיים?

אי שם בשנות ה-90, בין צפייה מאסיבית בסדרת המופת "בוורלי הילס" לבין פעולות בתנועת נוער אחר הצהריים, נכנס האינטרנט הישר לביתי, לחדר הידוע בכינויו "חדר המחשב". אבא שלי היה הראשון להשתמש בו, אני ואמא ואחותי הגדולה עמדנו בצד ונלחצנו. באותם ימים רחוקים, חולצות הבטן היו באופנה, האינטרנט היה איטי ולא נוח לשימוש, וההיי לייט החברתי היה המפגש השבועי במסעדת נאפיס האגדתית. מה היה מאמין שמספר שנים יעברו ואת רוב המפגשים החברתיים נעשה דרך הדבר המוזר הזה שנקרא אינטרנט, שנמצא בשום מקום, שאי אפשר לגעת בו או לראות אותו.

אז למה בעצם האינטרנט הרס לי את החיים?

רבות דובר על השפעת האינטרנט על חיינו, ביקורות מהללות כבר הושמעו באוזני רבים מאיתנו, וכך גם ביקורות שליליות הרואות באינטרנט דבר מסוכן. פסיכולוגית בשם   Turkle שחוקרת את השפעת האינטרנט על החברה האמריקאית, טוענת שכיום אנחנו יכולים להיות מחוברים כל הזמן ולהסוות בכך בדידות גדולה. כבר אין לבד, רק ביחד, אבל הביחד הזה הוא מזויף, מלאכותי. וזו אולי הסיבה שבגללה החלטתי לקרוא לבלוג בשמו המאיים.

לאחרונה, יחד עם קבלת סמארטפון נוצץ במתנה ליום ההולדת ועימו הכרות מעמיקה ואובססיבית עם עולם הרשתות החברתיות, התחלתי לחשוב ברצינות על הדבר הזה שמקיף אותי, שגורם לי להתמכרות חריפה יותר מקפה על הבוקר. כשאני מנסה לדמיין את חיי בלי קיומו של האינטרנט, אני מתחילה להיכנס לפאניקה קלה: איך אני אברר על אוטובוס מירושלים לתל אביב?? מה מצב חשבון הבנק השלי?? אני חייבת לעדכן סטטוס כדי להיראות מגניבה! וכן הלאה והלאה. אני מחוברת בנימיי ועורקיי לאינטרנט, ויותר מכל, למה שהוא מציע לי – לחיבור המתמיד, לקשר הווירטואלי עם אנשים, לידע עדכני שזמין בשבילי בכל זמן. יש לזה יתרונות רבים, אבל לצד היתרונות מונחים מספר חסרונות מודגשים. כאן אני נוטה להסכים עם טרקל. יש בזה גם משהו מאוד בודד. מאוד מכאני. אנחנו דמויות ווירטואליות בתוך רשת ענקית, רחוקים ממגע אדם, נהיים קרים יותר.

הרשתות החברתיות הן שמחזקות ומדגישות את זה. השיחות מתקצרות, הופכות לענייניות יותר. אנחנו מחוברים כל הזמן, אבל יחד עם זאת גם מאוד לבד, כמו שהטיבה טרקל לתאר. החיבור הרשתי הזה אורב לנו כיום לא רק בבית ובלפטופ, אלא גם בסמארטפון, כשאנחנו למטה עם הכלב בגינה מחוברים לשאר האנשים שנמצאים כמונו בגינה עם הכלב, דרך הפייסבוק, הג'ימייל, הווטסצאפ, מצלמים את הכלב הפוטוגני שלנו ומעלים לאינסטגרם אחרי עיבוד מחמיא. כל אלו גורמים לנו לפספס את החוויה הפשוטה והנשכחת של הרגע, של פשוט להיות שם, עם עצמנו.

.

השארת תגובה »